חדרי שינה

חדרי שינה במרבית הדירות כוללים פרטי ריהוט דומים מאוד. יחד עם זאת, העמדה נוחה של הריהוט בחדר עשויה להיות משימה מאתגרת בשל אילוצי השטח וריבוי המעברים.

חדרי שינה: דגשים להעמדת ריהוט

חדרי שינה במרבית הדירות הסטנדרטיות בארץ הינם חללים קטנים למדי, בעלי שטח רצפה שנע בין 8 ל- 12 מ”ר. בשנים האחרונות חדר שינה להורים כולל (על פי הסטנדרט המקובל) גם חדר ארונות קטן בסמוך, ויחידת רחצה צמודה. התוספות האלה לא הגדילו את החדר עצמו, אך הוסיפו לו מעברים ודלתות, מה שצמצם את מספר האפשרויות להעמדת הריהוט.  בעת ארגון החדר נדרש להתחשב במספר שיקולים הקשורים לתצורת החלל, ועליהם נפרט.

מיטה זוגית היא הפריט הגדול ביותר מבחינת שטח. גודלה של מיטה סטנדרטית הוא 150*200 ס”מ, כלומר 3 מ”ר. המיטה תופסת, אם כן, בין רבע לשליש משטח החדר.  בעת ההעמדה של המיטה יש להתחשב במספר אילוצים. ראשית, המיטה לא צריכה לעמוד מול הכניסה לחדר; לא רצוי שמיטה תיראה מהמסדרון או מחדר אחר בדירה. שנית, יש לשקול העמדה פינתית של המיטה. בדרך כלל הגישה למיטה מתאפשרת משני הצדדים, מה שמחייב להשאיר מרווח של לפחות 60 ס”מ בכל צד. העמדה פינתית יכולה להיות מעט פחות נוחה, אך היא תחסוך 1.2 מ”ר של שטח שימושי.

לגבי ארון אחסון, הדופן הצדדית שלו לא צריכה להיות הדבר הראשון שאנחנו רואים בעת פתיחת הדלת.  ההעמדה הקלאסית של ארון בגדים היא לאורך הדופן הצדדית של המיטה הזוגית; בצורה כזאת מרווח גישה אחד ישרת גם את המיטה וגם את הארון. במידה והארון מרוחק מהמיטה ניתן לנצל את החזית שלו למראות גבוהות.

העמדת רהיטים בחדרי שינה צריכה להתחשב גם במעברים לחללים הסמוכים ובחלונות. רצוי שפתיחה וסגירה של חלון תתאפשר מהרצפה ולא תחייב טיפוס על המיטה. כניסות ליחידת רחצה ולחדר ארונות לא צריכות להיות תחנה סופית במסלול מכשולים.

לסיכום, העמדת ריהוט בחדרי שינה סטנדרטיים איננה משימה טריוויאלית. מרבית האילוצים נובעים משטח רצפה קטן וריבוי מעברים שנדרשים בחדר. לכן מומלץ לשקול העמדה פינתית של המיטה הזוגית וייצור רהיטים בהתאמה אישית.