שלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה

מהי שלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה:

שלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה הינה ביטול מדיניות המוסד לביטוח לאומי לפיה בעלות או שימוש ברכב שוללים את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

בבג”ץ 10662/04 הובאה להכרעה בפני בית המשפט הגבוה לצדק מדיניות המוסד ל-ביטוח לאומי לפיה בעלות או שימוש ברכב שוללים את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

לא למותר לציין, כי העותרים אשר עניינם הובא לפני ביהמ”ש הינם עותרים קשי יום.
בתמצית ייאמר, כי ביהמ”ש הנכבד (מפי כב’ הנשיאה דורית בייניש) קבע שהוראותיו של חוק הבטחת הכנסה טוות את רשת המגן האחרונה העומדת לתושבי המדינה הנחשפים למצב של מחסור קיומי.
ההוראה הרלוונטית לענייננו קבועה בסעיף 9(א)(5) המורה, כי בחישוב הכנסתו של מבקש גמלה להבטחת הכנסה, יש להתחשב גם בהכנסה מנכס שהוא כלי רכב.
מעיון בסעיפים 5(ב) ו-9א(א) ו-9א(ב) לחוק – למדים אנו כי מי שבבעלותו או בשימושו רכב אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, שכן רואים את “הכנסתו” מן הרכב כאילו הייתה בגובה הגמלה שהייתה משתלמת לו אילולא היה בבעלותו או בשימושו רכב.
לא למותר לציין, כי סעיף 9א(ג) לחוק קובע שורה של חריגים שבהתקיימם לא תישלל גמלת הבטחת הכנסה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב.
לכן, המשמעות העולה ממכלול הסעיפים האמורים היא כי תובע גמלה שבבעלותו או בשימושו רכב, ומצבו אינו נכלל בגדר אחד החריגים, אינו זכאי לקבל גמלת הבטחת הכנסה.
ביהמ”ש אם כן, נדרש להכריע אם מבחינה חוקתית המגבלה הנ”ל אפשרית או שמא לאו.
נציין בקצרה מקום בו יכולנו להאריך, כי ביהמ”ש קבע, שהוראת סעיף 9א(ב) לחוק, לפיה יש לראות בבעלות ברכב או שימוש בו כהכנסה שסכומה אינו נמוך מגובה הגמלה, פוגעת בזכות לקיום מינימאלי בכבוד פגיעה שאינה מידתית, ועל כן הורה ביהמ”ש הנכבד על ביטולה.
ואולם נוכח העובדה שעל המדינה יהא לגבש הסדר חלופי תחת ההסדר שהורו על ביטולו החליט ביהמ”ש, שאין מקום להורות על בטלות סעיף 9א(ב) לאלתר ומן הראוי לאפשר למחוקק שהות לצורך גיבוש הסדר חדש. לפיכך, הורה ביהמ”ש כי הצהרת הבטלות תיכנס לתוקפה ביום 1.9.2012, שישה חודשים מיום מתן פסק הדין.
לסיום נביא מדבריו היפים של ביהמ”ש, כדלקמן:
“הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מנין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם. אין כל פואטיקה בחיים בעוני ובמחסור. ללא תנאים חומריים מינימאליים, אין לאדם יכולת ליצור, לשאוף, לבחור את בחירותיו ולממש את חירויותיו. במילותיו היפות של השופט י’ זמיר, “אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע. צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם.”…”.

הכותב הינו ממשרד מלכא ושות’ עורכי דין המתמחה בביטוח לאומי, נזיקין, מקרקעין, דיני עבודה והוצאה לפועל.

* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי או ייעוץ רפואי, אלא כמידע כללי בלבד.