ניתוח מעקפים בעורקי הלב

ניתוח מעקפים בעורקי הלב (העורקים הכליליים) הוא ניתוח שבו, עקב חסימה או היצרות משמעותית של העורקים הכליליים, יש צורך ביצירת נתיב חדש להולכת דם אל הלב. היצרות או חסימה זו עלולים לגרום לאיסכמיה (חוסר בחמצן), ולכן ישנה חשיבות מרובה לאיתור החסימה או ההיצרות בזמן, וכך למנוע מצבים של התקף לב, שבץ מוחי ומצבים מסכני חיים אחרים.

היצרות משמעותית נחשבת להיצרות של מעל ל-50% מהעורק. היצרות זו נגרמת עקב טרשת עורקים (atherosclerosis). טרשת העורקים היא מחלה נפוצה, שהמאפיין אותה הוא עיבוי דפנות העורקים עקב היווצרות של שכבה שומנית על דפנות העורקים. שכבה זו מורכבת בדרך כלל מכולסטרול, מרכיבי תא וסידן. מכיוון שכך, גורמי הסיכון להיווצרות שכבה זו הם: דיאטה עשירה בשומן רווי, עישון, עודף משקל, מיעוט בפעילות גופנית, סוכרת, יתר לחץ דם, וכמובן, נטייה גנטית. היווצרות השכבה השומנית גורמת לעורק להיות עבה ונוקשה. בתחילתו של התהליך הטרשתי, שינוי בהרגלי החיים עשוי להועיל (דיאטה מאוזנת, הפסקת עישון, פעילות גופנית וכו‘) אך ככל שהתהליך מתקדם יותר, הסיכון עולה, ויש צורך בניתוח מעקפים כדי לטפל בטרשת עורקים מתקדמת.

מהלך הניתוח

ניתוח מעקפים מבוצע בהרדמה כללית תוך כדי ניטור החולה לאורך הניתוח. בגישה המסורתית, עצם בית החזה (סטרנום) מנוסרת, והחולה מחובר למכונת לב–ריאה. במהלך הניתוח, מכונה זו בעצם מחליפה את תפקיד הלב באספקת דם וחמצן לאברי הגוף, דבר המאפשר את השתקת פעילות הלב לאורך הניתוח, וביצוע מעקפים של העורקים החסומים בלב. בתום חיבור כל המעקפים הדרושים (בד”כ ארבעה מעקפים למנותח), הלב חוזר לתפקוד סדיר, ניתן לנתק את מכונת הלב–ריאה, ולסגור את בית החזה. גישה נוספת היא ביצוע הניתוח בלב פועם (OPCAB) ע“י קיבוע של איזורים מסויימים בלב, הסמוכים לעורק הפגוע. טכניקה זו מבוצעת על חולים שהגישה המסורתית מסוכנת עבורם.

כלי הדם שבהם משתמשים לצורך ביצוע המעקפים הם בד“כ עורקי החזה הפנימיים השמאלי או הימני ועורקי אמות הידיים. בעבר היה שימוש נרחב יותר בוורידים עקב גישה נוחה יותר להוצאתם, אך בהמשך התגלה כי השימוש בעורקים מאריך את משך חיי המעקף. בעוד שלאחר עשר שנים רק כ-50% מהמעקפים שנוצרו מוורידים נותרים פתוחים, במעקפים העשויים מעורקים, כ-90% נותרים פתוחים.

סיבוכים אפשריים

קיימים סיבוכים מקומיים וסיבוכים מאוחרים. הסיבוכים המקומיים כוללים זיהום בפצע הניתוח שטחי או עמוק. זיהום שטחי מתבטא באודם באיזור הפצע ובהפרשות ולעיתים מלווה בחום. הטיפול מורכב ממתן אנטיביוטיקה דרך הפה, שטיפת הפצע בחומר אנטיספטי ומעקב במרפאה עד לריפוי מלא. זיהום עמוק עלול לכלול את עצם החזה ואף להתפשט לאיזור מיצר הלב. סיבוך זה מחייב אשפוז מיידי, מתן אנטיביוטיקה דרך הווריד וניקוי הפצע ע“י ניתוח או שימוש בווקום.

סיבוכים מאוחרים כוללים זיהום עמוק, הפרעות בקצב הלב ו-postcardiotomy syndrome, האופייני יותר לחולים צעירים, וחולף תוך מספר שבועות לאחר טיפול תרופתי.