פרשת אי די בי – הסיבות לעלייתה ונפילתה

יש הטוענים שנפילתו של דנקנר החלה כבר לפני יותר משנה. מהמועד שבו הוא ושותפיו רכשו את השליטה באי.די.בי מידיה של משפחת רקאנטי.

דנקנר לא נפל בגלל שהימר באופן כושל. את ההשקעות בבנק השוויצרי “קרדיט סוויס” הוא אפילו סיים ברווח קל. אמנם היו לו מספר כישלונות כמו מעריב ולאס וגאס. אבל, הבסיס הפיננסי העמוק של קבוצת אי.די.בי יכול היה לספוג כישלונות אלה. אם כך, מדוע הוא נפל?

ובכן, יש הטוענים שחברו לכך שתי סיבות כשאחת היא תאוות השליטה של דנקנר והשנייה היא כישלון ניהולי.

כלומר, דנקנר היה רעב לשליטה מוחלטת ולכוח. הוא רצה לשלוט בקונצרן אי.די.בי לבדו, ללא שותפים. לשם כך הוא רכש מניות רבות של הקונצרן, במקום להקטין את חובותיו באמצעות כספי הרווחים. חובות שהיו לו גם ברמה של החברה הציבורית, אי.די.בי אחזקות וגם ברמה האישית חובות בחברות טומהוק וגנדן.

הסיבה השנייה שגרמה לנפילת דנקנר היא, כאמור, הכישלון הניהול. אי.די.בי היתה מכונה שהפיקה רווחים נאים כל עוד החברות שלה היו אוליגופולים בשוק המקומי הלא תחרותי. דנקנר הצליח להפעיל בזכות אי.די.בי גיוסי הון בבורסה ומיחזר את חובותיו בקלות רבה.

דנקנר לא השכיל לראות את המחאה ואת השינוי החברתי, וגם לא את הקריאה לפתוח את השוק לתחרות. כאשר זה קרה, נפגע תזרים המזומנים של החברות הגדולות בקבוצת אי.די.בי. סלקום נפגעה בגלל פתיחת השוק הסלולרי לתחרות. שופרסל נפגעה בעקבות מחאת הקוטג’, כלל ביטוח נפגעה בגלל תגובתה של הבורסה ללחץ הציבור. גיוסי ההון והבורסה נסגרו בפני דנקנר והפירמידה שבנה החלה להיסדק.

כך הגיע דנקנר למצב שבו מחזיקי האג”ח בחברת אי.די.בי פיתוח, הגישו בקשה באמצעות עורך הדין המייצג אותם לבית המשפט למנות מומחה שיבריא את החברה. ומשם התגלגלו הדברים עד לאבדן השליטה של דנקנר בקבוצת אי.די.בי.

עוד על פרשת איידיבי ניתן לקרוא כאן