על מזרן וזכרונות

על מזרן וזכרונות

הכל התחיל כשפינינו את הדירה של סבתא שלנו. כל הרהיטים כבר היו בחוץ ואחותי עמדה לזרוק את המזרן. או אז החלו ממש צעקות על זכרונות, משמעויות ועל הסטוריה ובסופם אחותי אמרה פתאום שאני פרימיטיבי ועלי לישון על מזרן של קש. מרוב עלבון טרקתי את הדלת מאחורי אבל אחר כך מצאתי את עצמי חושב שכיון שזה כל שנותר לי כדי לשמור על הזכרונות של סבתא שהרי, בינינו, מה שאחותי רוצה הוא מה שיהיה ואין טעם להתווכח אתה אז פניתי למצוא לי מזרן קש.

ומסתבר שאין זה קל. באפריקה אפשר למצוא אותו אבל לא למכירה וגם בדרום רוסיה יש כפרים שהתושבים בהם עדיין ממלאים מזרנים בקש אבל אני רק יכול לדמיין את המבט התוקף שנותנת בי האיכרה השמנה, כשאני מאיים לקחת את מה שעבדה עליו שעות רבות. והמילוי של מזרן הוא אכן מלאכה לא פשוטה. לכאורה, יש לאסוף את חומר המילוי אל תוך בד גדול ולתפור אבל חומר המילוי עשוי לשוטט כאוות נפשו בתוך הבד התפור ואז לא תהיה עליו שליטה.

ניעור מזרונים

כשמדובר בכוסמת יותר קל לנער את המזרן מצידיו ולחלק אותה בשנית באופן שווה בכל נפחו אבל כשמדובר בקש שם כבר הדברים אחרים. מזרונים מקש לא מתנערים בקלות הקש נשזר ונתקע. מצד שני, השינה עליו, ככל שהוא נתקבע בהתאם לגוף הישן עליו באופן קבוע, דווקא נעימה מאד. מנגד, הוא סופג ריחות ונוזלים וכתוצאת לוואי מכך הוא גם עלול לאגור חיידקים, פטריות ושאר מרעין בישין שהם בחזקת הס מלהזכיר.

לא נותר לי אלא לוותר על הזכרון. לעתים יש להרפות מן החיצוניות ולהסתפק בזכרונות שלי מסבתא, זכרונות שנשארו בלב שלי והם בסך הכל הולכים אתי, גם בשעות הערות וגם בשעות השינה. מזרנים הם כנראה מוצרים שיש להשוות אותם עם הקידמה ולהשלים עם שינה על מזרונים משוכללים שעשוים מגומי או מקפיצים. ברם, אחרי כל זה הסתבר שמזרני הגומי אינם אלא אותו החומר שנקרא בזמנה של סבתא שלי גומי אויר והא לי זכרון עם קידמה ועם נוחות.